דליה בקשה שאמר דברים ביום זה בקשתי והיא הסכימה שאנסה להרחיב קצת על מהות היותנו מתוך ההזכרות  בדמותו של אמציה
אני רוצה ליחד את דברי לנושא המטריד מי אנו מול האני הגרעיני שלנו. במילים אחרות על ההשתנות והשפעתה על הפנימיות של עצמנו. אמציה היה מסוג האנשים הנאמנים לעצמם שזה אומר לא משתנים ממשיכים ללכת לאור איזה אמת פנימית מחיבת. למרות השינוי הגדול שהסביבה עוברת והדרישה הגדולה להתפשר אני נשאר במקום שהוא מקומי בעולם ובו אני בונה עולם המתאים לאני הפנימי שלי. אפשר לראות בזה סוג של שמרנות ואולי עיוורון מסוים. גם איזה עקשנות שהיא כידוע תכונה מגונה אך יש באנשים אלו יושרה ואומץ לב שמשרה ביטחון על אלה שבאים במגע איתם.. חויתם את החיים היא מתוך אותו איזור. הם בונים אותו ומנהלים איתו דיאלוג ממושך וממנו הם יוצאים אל העולם במטרה להשפיע . זהו האני הגרעיני שלהם ואליו הם מחויבים .מתוך הפרספקטיבה של גילנו אנו רואים כי רבים האנשים שבמגעם הממושך עם החיים ודרישותיהם הסותרות מאבדים לאט לאט את אותו איזור השומר עליהם להיות את מה שהם כה רצו ומסגלים להם מן דמות אחרת ( לפעמים ממש מעוותת) כמן מסכה . הם מאמינים שאלו הם החיים האמיתיים שלהם גם אם זה במרחק רב מהדבר שהם חלמו עליו. כולנו עם השנים כאלה ברמה כזאת או אחרת. אדם כמו אמציה בעצם היותו מה שהוא מאיר על החיים של הסובבים אותו כמן כוכב צפון (שלא זז גם שכל המערכת הכוכבית משנה את מיקומה) ובעזרתו אנו יכולים לנווט את דרכנו גם באפלה גדולה. הרבה פעמים קשה לנו לסבול את היושרה של אנשים אלו כי לעומתם דרכינו נראות פוזלות ועקומות. אך לאמציה היה חיוך מופלא שובה כל נפש. ומה היה בחיוך זה קשה לי להגדיר. היה בו חכמה ,תמימות, אירוניה והרבה אהבת אדם. בסופו של דבר מעבר לאמת ולצדק יש הדבר החשוב מכל וזאת אהבת האחר השונה ממך.ובזה היה יחודו של אמציה..
לאורך השנים אנו פוגשים סוגים שונים של אנשים לחלקם אנו נקשרים יותר ולחלקם פחות. יש כאלה שזיכרונם מלווה אותנו ואת רובם אנו שוכחים. חיים ואמציה הינם ככוכבים המאירים את חיינו גם בשעות של עלטה כבדה ובלבול כשהשחור הופך ללבן ושמאל הופך לימין.