לאמיר שלום
 

מזה מספר שנים מטרידה אותי המחשבה על מקומו של הצבא בחיינו .על התמכרותנו לשימוש בכח כפתרון לבעיות ועל ההשלכות מרחיקות הלכת שיש לכך לעתידה של המדינה. הן הפיזי והן התרבותי – חברתי. רציתי לשתפך בהן אולי יהיה להם משמעות לגביך ולגבי כתיבתך

אתחיל זאת כמכתב אליך. ארשום בהתחלה מספר נושאים שאתייחס ( אולי לא ממש באותו סדר שכתוב למטה) אליהם . ציון הנושאים בהתחלה ייתן איזה סדר בדברים הארוכים שכתבתי בהמשך. לא נראה לי שאוכל לנסח את מחשבותי ולתמצת אותם לכדי מאמר.
אלה הדברים שמטרידים את נפשי ביחס לצ.ה.ל

​

1. האינתפדה השניה תפיסת הלחימה שלנו ( ההרג המאסיבי) כפעולת ענישה קולקטיבית וההשלכותיה על החברה והאדם הלוחם.( הוא הבן שלי ושלך )

2. מלחמת לבנון השניה ועופרת יצוקה

3. תרבות השקר בצבא .כמו הידיעה על הנשק האטומי בידי עיראק. שלא היה ולא ניברא וכעת ידוע שזה היה שקר מכוון של זרועות המודיעין של המערב כדי לתת אליבי לפולטיקאים לצאת למלחמה. איפה עמדה הערכת צ.ה.ל?
4. העמדת הצבא והשרות בו כביטוי האולטימאטיבי להיותך ציוני
5. תפישת הכוחניות לפתרון בעיות ( ההרג של אוכלוסיות אזרחיות כמנוף למה??) מול הפיתרון המדיני העומד מול התפישה הכוחנית הצבאית?מה מקומו של הריאל פוליטיק
6. האיום האירני ( היחס אל האטום וקיומנו כאן) ומדיניות ההרתעה ( מתי יוצאים למלחמה וכמה הרתעה צריך ונגד מי ( הצוללות האטומיות)הפצצת הכור בעיראק ובסוריה.

7. הנכונות להטיל פצצת אטום על מי מאויבינו אם נרגיש שאין פתרון אחר.
8. סיכום. מה אני רוצה ממך ולמה כתבתי מכתב זה

​

האינתפדה השניה. במהלך האינתפדה נפקחו עיני להבין שאין פה לחימה ואין מטרה מעבר להרג (כמעט לשמו)בכמה פעולות אפילו נטען ע"י קצינים בכירים שלא הוגדרו מטרות וכל הפעולה הצבאית היתה פעולת הרתעה (נקמה) נגד מי?( אוכלוסיה אזרחית ).
אריק שרון שהינו אדם כוחני ומניפולטיבי השתמש בפעולות הטרור כמנוף להפעלת תפישת עולמו שמול כח מפעילים הרבה כח ואם צריך מפעילים יותר כח.ללא שום ניסיון של הידברות מתוך תיעוב של הפרטנר שניצב מולו הוא הוביל את הצבא לשיטות לחימה מבישות  שאפילו לו (אם היה לא היכולת להסתכל על עצמו מהצד) הן היו מביאות בחילה. גיליתי לאט לאט שאין כאן לחימה אלא פעולות נקמה שיש להם תג מחיר ברור. איני רוצה להרחיב בדוגמאות.אציין רק כמה . הרג המאבטחים הישראלים שירו עליהם 2000 כדורים ( מה זה זאת לחימה??) אותי לימדו שיורים רק על מי שמסכן את חייך וגם אז רק דרך הכוונות ובבודדת. אך שיש תרבות של הרג ( יד קלה על ההדק )אז זאת התוצאה. פשוט אלה היו ישראלים אז נחשפנו לעובדות.. היו תקופות ש בעזה שבכל יום נכנסנו לרצועה והרגנו 15 "חמושים " ולנו לא היה נפגע אפילו אחד. לא צריך הרבה פרשנויות להבין מה קרה שם. היה מקרה שהאשימו את השייטת שביצעו וידוי הריגה. מה שהתפרסם בעיתונים זה הזיכוי מוידוי ההריגה אך סיפור המעשה היה מביש. קבלו הוראה לתפוש ( חי) מחבל בביתו. לפני הפריצה יצא אדם מהבית פתחו עליו באש והרגוהו. אולי לא בצעו וידוי הריגה. אך הרגו את האיש הלא נכון. המחבל ברח. הרגו אדם בשוגג ולא שבו אותו בלי שחיים של מי מהם היו בסכנה. איך אפשר להסביר רמה חיילית כה עלובה?? זאת השיטת ובהרג המאבטחים הישראלים היתה זאת מגלן. ואלה נחשבות יחידות עילית. אז מה הפלא שמגיעים לביזיון של המרמרה. אם בארזים נפלה השלהבת מה יגידו אזובי הקיר.הפכנו לצבא כיבוש שנלחם בילדים וכן רמתו (המבצעית) מדרדרת לרמה הנמוכה ביותר.
יום אחד בשהותי בשדה תעופה בחו'ל ראיתי תמונות בטלויזיה הם משכו אותי כי זהיתי שזה ממקומותינו. התקרבתי ומה אני רואה טייסי הליקופטר מנהלים מרדף אחרי 4 חמושים בעזה. הכל חול וחול אין להם איפה להסתתר והטיסים יורים על ידם. הם מבוהלים מתחילים לזחול והמשחק נמשך .יורים לידם. בסוף נמאס לטיסים וחיסלו אותם. מה נגיד המשימה בוצעה הרגו 4 חמושים. איך הטיסים הללו ממשיכים את חייהם מכאן האם הם חוזרים לחיק נשותיהם היפות כאילו לא קרה דבר??
הדוגמאות הקטנות הללו הראו לי שבצהל אין מוסר לחימה  מבחינתם הערבים הם ערבושים שאינם ממש בני אדם ולכן ההרג ( ולא משנה מימדיו ) תמיד יהיה מוצדק. אביב כוכבי הפליט פעם: " הטרור כל כך עמוק אצלם שגם כשאנחנו יורים באופן שרירותי אנו מגלים  ש %50,מההרוגים שלהם מעורבים בטרור" אמר ולא ידע מה אמר.( קודם הורגים ואחר בודקים את מי הרגו)
לאורך כל הזמן שעקבתי אחרי מספר ההרוגים בפעולות הנקם הללו תמיד מספר הבלתי מעורבים היה 70% ומתוכם 30% ילדים.
כך היה בלבנון וכך בעופרת יצוקה.( על עופרת יצוקה אייחד סעיף נפרד)בסוף הפיאסקו של מלחמת לבנון השניה הצבא עשה מבצע בעזה האלוף גאלאנט התגאה כי הרגנו 400 פלשתינאים ( אפילו לא היה צריך לאומר חמושים) אנשי בצל"ם בדקו ומצאו שהמספר היה רק 174. אלוף בצהל משקר  לתקשורת כדי להתגאותו בהרג רב של אזרחים .לאן הגענו??
מלחמת לבנון השניה. 95% מהישראלים היו בעד המלחמה ההזויה הזאת. מכיוון שמהתחלה הייתי נגדה התגלו לי ביתר בהירות כל כשליה(שלאחר מכן פורטו בו. וינוגרד) לא ארחיב על מלחמה זאת כי הכל ידוע. רק אומר שבשבילי זה היה המשך למה שהתגלה באינתפדה השנייה  רק בלי אריק שרון .
קודם כל הורגים ומפציצים ללא הבחנה מטרות אזרחיות. לאחר 4 או 6 ימים נגמרו בנק המטרות אך טיסנו האמיצים ממשיכים להפציץ ומחסלים את כל מלאי הפצצות של הצבא הכי חזק במזרח התיכון על מה ומי?? ( מליציה של 2000 איש).
בסוף המלחמה כשכבר היה ברור שנחתמת הפסקת אש נזרקו אלפי פצצות מצרר כשקצין בכיר ( סלח לי שאני לא זוכר את הדרגות) בחיל האוויר שאל את מפקדו למה אנחנו משתמשים בנשק המפוקפק הזה כשהמלחמה כבר נגמרה אזי ענה לו המפקד כי צריך לגמור את המלאי שכבר התיישן. עשרות ואולי מאות ילדים לבנונים איבדו חלקים מגופם שבועות לאחר שוך הקרבות כשהם שיחקו בפצצות אלו שלא התפוצצו בחשבם שהן סוג של צעצועים. במלחמה הזאת התגלתה הטקטיקה של להילחם ללא קרב. מיצרים "אש מנגד" ( ז.א מפציצים מטרות אזרחיות) יוצרים הרס מרבי שלאחריו אמורים האזרחים הנפגעים ללחוץ על ממשלתם להפסיק את הקרבות. אם זה לא קורה אזי מפציצים ביתר שאת. העיקר לא מסכנים את כוחותינו בכניסה קרקעית. כשגדי איזנקוט נשאל ( שנתיים לאחר תום המלחמה )איזה לקח נלמד ממלחמה זאת לעתיד הוא חזר על אותה התפישה ואמר רק שעכשיו נעשה את זה בהרבה יותר עוצמה .הרג והרג ועוד הרג של אזרחים ( תינוקות נשים זקנים. פגים בבתי חולים וחולים אחרים שהחשמל ינותק ממכשירי ההחיאה שלהם)ולזה קוראים מלחמה.
מטוסים ירו באזרחים נימלטים שהניפו דגלים לבנים על גג מכוניותיהם מנימוק שאולי בתוכם מסתתרים מחבלים.זה המשך של אותה גישה. ערבושים הם לא בני אדם לכן אין משמעות להרג ולמימדיו.אך במלחמה זאת התגלתה גם התפישה הפחדנית של לא לסכן את כוחותינו כפוגעת גם בחיילנו והפקרתם. צנחנים ראו איך חבריהם גוססים לעיניה 500 מ. מהגדר ( גבול ישראל) כי לשלוח הליקופטר זה לסכן את הטיסים ולקחת את הפצועים באלונקות ולרוץ איתם עד הגבול ( 500 מ.) זה לסכן את כוחותינו. בעופרת יצוקה כבר לא הכניסו כמעט כוחות רגליים כדי לא לעמוד בפני הדילמה הזאת.כלל ידוע הוא.ככל שהנשק המחסל יותר מרוחק מהמטרה ההרג יהיה יותר אכזרי וגם יותר מאסיבי. ובדרך זאת בחרנו.
עופרת יצוקה. מלחמה זאת גרמה לי לשבר עמוק שלא אוחה עד היום ביחסי למדינה ולצבא. הבנתי שאנו מבצעים פשעי מלחמה והופכים להיות פושעי מלחמה ואולי אפילו מבצעים פשעים נגד האנושות. את המלחמה חוויתי בחו"ל ולכן נחשפתי למראות זוועה שבארץ אנשים לא ראו. אחרי רצח השוטרים טלפנתי לעופר שלח ( שאיתו אני מיודד) ואמרתי לו שאם זה לא נפסק עכשיו כבר לא יבקרו אותנו על שימוש מוגזם בכח פה תתחיל הדרדרות של הנחת סימן השאלה על הליגיטימיות של מדינת ישראל. מי שחושב כמו גדי איזנקוט ודומיו על  סוג כזה של מלחמה שבו אזרחי הצד שכנגד הם בשר תותחים ואנחנו יכולים להרוג בהם ללא אבחנה לא מבין איפה הוא חי ( אך על זה בפרק הסיכום). עופרת יצוקה נולדה במוח של איש יהיר ( אולמרט ) מתוסכל מכשלון מלחמת לבנון.שם הוא רצה לחסל את חיזבאלה וכאן הוא רצה לחסל את שלטון החמאס. מולו עמד אדם ללא חוט שדרה ( ברק ) שהבין שזה לא ריאלי ונוצרה ( שוב ) מלחמה ללא מטרה (זאת החרפה והתועבה )שההרג והרצח של ילדים נשים וחולים היא מטרתה היחידה. כאן אפילו לא הוכנסו כוחות קרקעיים. התפרצות הרוע הישראלי \ יהודי נשפך ללא מעצור התגלתה המפלצת שאוכלת בנו ללא הרף.( לא היה צריך את דו'ח גולדסטון) ועל מה כל ההרג הזה??? היתה הפסקת אש שברירית ( היה אפשר לחזקה) איש לא נהרג בצד שלנו לפני מבצע נורא זה.הגרוע מהכל לגבי היה לראות שאיש לא סירב פקודה
.כשבני היה קטן הוא שיחק עם חבריו במין משחק של מלחמות נגד כוחות רשע שבסוף אתה צריך להתמודד עם הקוסם הרע ולשם כך אתה זקוק לכל כוחות השכל. בדרך אתה פוגש יצורים אלימים וחזקים. אם תשתמש בכח נגדם תאבד בהדרגה את היכולות השיכליות שלך שאותה תזדקק בסוף הדרך.כי שם תפגוש את רב המג ונגדו תצטרך את כל יכולת שכלך  לכן עליך להמנע משמוש בכח.וצבאנו שבוחר להשתמש בכח ועוד כוח מאבד את העיקר, את החכמה והתחכום "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה" והופך לרע מטופש.
הבנתי שאני צריך לשנות את עמדתי לגבי הצבא הבנתי שגידלנו מפלצת שאוכלת את כל הטוב שהיה בנו וחיבים לרסנה .תפישת הכח כפיתרון לכל ללא כל תפישה מדינת ( פעם פגשתי איש מהודו כשנודע לו שאני מישראל הוא הגיב. אתם לא מבינים את העולם כל בעיה שאתם רואים אתם יורים עליה .כמה מדויק). הצבא הוא כבר לא מכשיר להגנה ולא מכשיר לתת למדינאים אופצויות חדשות לפעולה. הוא חיה הפועלת לפי אינסטינקט פרמיטיבי של נקם שהאלמנט המוסרי ( הרג חפים מפשע) נעדר מהן.ואולי זה תמצית מכתבי אליך איך לשבור את המונופול של הצבא על הנפש הישראלית ולהורידו בדרגה ואולי בשתיים בחשיבות הלאומית שלנו.( להפכו בחשיבותו לחשיבותה של המשטרה או הביטוח הלאומי)זה סיפור ארוך ומורכב. כי כל הזהות המשותפת שלנו בנויה על השואה והשירות הצבאי .תיקח את זה מה ישאר?? דת חשוכה וקנאית שונאת אדם.לבנות מדינה שהזהות שלה הוא צדק חברתי וזכויות אדם כאן בארץ האבות "הקדושה". האם זה נראה לך ריאלי??
תרבות השקר.במהלך השנים של 2000-6 ואולי לפני כן ראיתי איך הצבא משקר במצח נחושה . ראה עיבוד הקלטת שדן חלוץ העביר לו. חוץ וביטחון ובהאשמת האו"ם שהם מעבירים טילים באמבולנסים שלהם ( רק לאחר שהאו"ם ביקש לבדוק בעצמו את התמונות צהל התנצל ואמר שטעה שבעצם זה היתה אלונקה)אלה שתי דוגמאות קטנות לתרבות הרסנית תרבות השקר.
אך החשוב מכל ( שעל כך היתה צריכה לקום ו. חקירה ) איך שיקרנו לנו ולעולם שאצל סאדם חוסיין יש נשק אטומי. בוגי ( הרמטכ"ל דאז )אפילו קם ונבח (אחרי שהאמרקאים בדקו ומצאו שאין לו שום דבר דומה לכך)שייתנו לנו להיכנס לעיראק ואנחנו נימצא את הנשק להשמדה המונית שזאת היתה הסיבה למלחמה המטורפת הזאת.מה קרה פה או שידענו משהו שלא היה או שלא ידענו וביודעין בילפנו את כל העולם.מדינה שכך מעיזה לשקר לעצמה ולעולם כולו. ויוצרת מתיחויות ומלחמות איזוריות ( על סף התלקחות בין לאומית)מתוך פראנויה של ילד מופרע שחושב שכל העולם יכול להתפוצץ העיקר שיתחשבו בשגיונותיו ויספקו  בכל מחיר את צורכי הבטחון ( המעורער) שלו.מדינה כזאת כנראה מאבדת את זכות קיומה. היא נפץ עולמי שחיבים לנטרל אותו.
האיום האירני והתפישה האסטרטגית מולו.היא סכנה מוחשית לעצם לגיטמיות הקיום שלנו כמדינה עצמאית.
לפני כשנה ויותר כתבתי מכתב לזאב רז ( שהיה המפקד על המבצע לחיסולו של הכור בעירק) ובו שטחתי את חרדתי העמוקה מפני תקיפה באיראן וביקשתי ממנו אולי לחשוב מחדש על נחיצות מבצע זה. אני מצרף קטע ממכתבי וקטע ממאמר שכתב שלמה גזית בעיניין זה.
זה מה שכתבתי לפני כשנה לזאב רז
". הפצצת הכור בעירק.
בפגישתי עם ס. שאלתי אותו האם הוא התעניין חקר  או שאל את עצמו מה באמת היו תוצאות ההפצצה? והאם הם עצרו את פיתוח פצצת האטום של עיראק?
הוא הסתכל בי ישירות ואמר .לא. ממה שקראתי וקצת חקרתי התברר לי מכל העדויות שהפצצת הכור לא השפיע בכלום - להיפך! 
לפי גישה אחת לא הייתה כלל כוונה לפתח פצצה אטומית ורק לאחר הפצצת הכור בא רעיון זה ונעשה ממשי.
בשורה התחתונה - הפצצת הכור לא עיכבה כמעט בכלום את פיתוח הפצצה העיראקית..
הרבה פעולות שמבחינה צבאית נחשבות כמוצלחות הם אסון מדיני - ראה את חיסולו של אבו ג'יאהד: אולי היום היינו בנקודה אחרת לגמרי עם הפלסטינאים לולא חיסולו.
המיתוס של הפצצת הכור בחיבורו עם מיתוס השואה הוא קטלני וברגע נתון זה הוא יכול להביא לקריסתה של המדינה.
בראיון עם טייסים אנונימים שמיועדים להשתתף בהפצצה באירן כולם גילו התלהבות ללא מעצורים ובגאווה כתב העיתונאי כי לא נשמע פיקפוק ולו הקטן ביותר אצל מי מהם. וזאת הבעיה - לא נמצא הגבר האמיץ שיגיד: אני לא משתתף בצורה פעילה בחורבן. כולם  חיים בתוך השבלונה. אבדה היושרה והאומץ האישיים.
כרגע - יותר מבכל זמן אחר - גורלנו תלוי באומץ הלב האזרחי של חיל האויר ולא באומץ הלב המבצעי.
אם מפקד חיל האויר יגיד שזה שיגעון והוא מסרב לבצע זאת העסק ייעצר. אם הוא יגיד לשני ה" מנהיגים" : אני לפקודתכם! כולנו יודעים מה תהיה התוצאה.
אולי ברגע כזה גם לדעתך יש השפעה."

ואלו דברים שכתב שלמה גזית (1974–1979 כיהן כראש אגף המודיעין)לפני כ 10 ימים בהקשר לנושא האיראני

​

"יש כאן חרדה אמיתית מפני הימצאות נשק גרעיני בידי משטר פנאטי, מטורף ובלתי אחראי,
ואף על פי כן, אני נמנה על אלה השוללים את רעיון התקיפה הצבאית. אני שולל את רעיון התקיפה – בין אם זו תקיפה ישראלית ובין אם זו תקיפה אמריקאית –
משום שלא יהיה בידה להשיג את המטרה; אין בידה למנוע ולבטל את תוכנית הנשק הגרעיני של איראן.
אנו בישראל חוזרים ומעלים את סיפורו של "מבצע אופרה" הישראלי, מבצע התקיפה של מטוסי חיל האוויר את כור אוסיראק העיראקי שליד בגדאד.
זה, אליבא למספרים, היה מבצע מוצלח שהשמיד מן-היסוד את הכור. אלא שהלקח ממבצע זה חייב להיות הפוך לחלוטין. התקיפה הישראלית לא חיסלה את תוכנית הגרעין העיראקית.
להיפך – היא שכנעה את צדאם חוסין, את הנשיא העיראקי, בצורך החיוני להגיע לנשק הגרעיני. הוא זנח איפוא את רעיון הכור והניעו לפעול ביתר נחרצוּת להשגת הנשק.
הוא הקים מערכת צנטריפוגות מוסתרות ופרוסות בכל רחבי המדינה שפעלה בחשאי לייצור אוראניום מועשר.
שוב לא היה מקום ולא היה סיכוי לתקיפה צבאית חוזרת."
החשיבות בדבריו של שלמה גזית היא שינוי המיתוס. סיפורי הגבורה המטופשים יוצרים איזה מיצג שווא שרק צריך אומץ לב וכל בעיותנו יפתרו. אין ראיה ושאלה מחודשת מה באמת ניפתר מכל עלילות הגבורה הללו ואולי אנו יוצרים נזק על נזק . אנו נהפכים לאומה ביריונית המסכנת את שלום העולם.שכל אדם הגון ירצה להתרחק ממגע איתה.
יש חשיבות לברור האמת בסיפור זה  ובהפחדות והאיומים שמנהיגנו נובחים אותם השכם וערב הצגת הדברים באור אחר מהדרך בה הוא מסופר כעת אולי תבנה יחסי אמון בין החברה וצבאה. לפרשנות לאירוע זה  ודומיו יש משמעות רבה לתפישתנו את עצמנו במרחב שרובו עוין ומאיים.כי לפי תפישת העבר שלנו אנחנו חושבים על ההווה והעתיד. ולתפישתנו העולם הוא בין רשע לאידיוט שרק רוצה ברעתנו .אין איש לסמוך עליו ואנו עם 200 פצצות האטום נסדר אותו לפי הפראנויות שלנו. אדם מהצד הרואה זאת אומר לעצמו ( גם אם הוא לא מכיר את המטורפים שכעת נמצאים בשלטון ואת היותר מטורפים שיבואו אחריהם) חייבים לעשות סוף לסיפור של הארץ הקטנה הזאת שמשגעת את כל העולם בהווה ומחר חס וחלילה היא יכולה להרוס אותו.
אני כותב לך מכתב ארוך זה ( זה ממש לא דרכי לכתוב כה באריכות) כי אני ירא שיש כבר אנשים בקרבנו שחושבים ומוכנים להשתמש בפצצה אטומית ( או דומה לה רק נקראת בשם אחר נגיד פצצה אלקטרו-מגנטית) לפתור בעיות קשות ( כמו איראן גרעינית) שאין להם פתרון כל כך פשוט וסכמתי כפי שהמחשבה הישראלית התרגלה לחשוב עד כה.
הסכנה הקיומית למדינת ישראל היא חיצונית ופנימית. חיצונית. ראית המדינה ע"י גורמי חוץ ( ארצות ערב והעולם המערבי)כמטורף חסר שליטה שיש בידיו נשק להשמדה המונית. מדינה שלא מקבלת עליה את החוקים של הקהיליה הבין לאומית ולכן צריך לשים עליה מחסום חיצוני חזק וקשיח שירסנה או ירסקה ( אני משאיר לכל אחד את הפרשנות למשפט זה).
פנימית. אנשים כמו נתניהו ואנשי ימין ודת הרואים את הפתרונות המדיניים דרך תפישה דתית משיחית ולא ריאל פוליטית. הצבא שהשתלט על המדינה ונעשה למולך. ( אולי גנץ היא אתנחתא מבורכת אך קצרת מועד) ויתבע עוד ועוד תקציבים לתוכניות הזויות על גבול הטירוף שילוב של צבא עם יכולות אטומיות ותפישות משיחיות דתיות מעבירות צמרמורת בכל אדם חושב.
מכל הנאמר כאן עולה תמונה של עם שנכנע לשכרון הכח צבא ששולט על מדינה ולא להפך, תפיסה שלא רואה את האחר מתנערת מכל עמדה מוסרית .מאמינה בצדקת דרכה בצורה כמעט משיחית ומתעלמת בצורה בוטה מאומות העולם ומשכנינו. 
איני חושב שאיש כמוך  יכול לשנות או להילחם בכל שלל התופעות החמורות הללו. בכתיבתך הנבונה אולי אתה יכול לסדוק את האטימות השוביניסטית ולנסות ולהמעיט ( לאט לאט)בחשיבותו של הצבא בתפישה הישראלית -הציונית . לנסות להסביר לתושבי הארץ הזאת שאין לתת לצבא חשיבות יותר מאשר למשטרה. ברגע שאנשים יפנימו שלהיות מחנך בדימונה ( דרך השרות האזרחי) זה לא פחות חשוב מלהיות מ"מ בגולני. יש פתח לתקווה ליצירת חברה יותר בריאה.

הצבא צריךלהיות מנותק מכל קשר לרבנים או תפישות דתיות ומשיחיות. הוא צריך לחיות בתוך המחשבה הפוליטית ראציונאלית  להראות שאין צורך בחיילים דתיים ובעיקר לא בחרדים.שיש כרגע מספיק חיילים לאתגרים הבטחוניים העתידיים. לחזור על מה שאשכנזי אמר שהשירות הצבאי צריך להיות אחת מהאופציות ( ואפילו לא העדיפה)של שרות העומדות בפני הצעיר והצעירה הישראלים. ועל ידי כך להוריד את חשיבותו המונופוליסטי בעיצוב הזהות הישראלית.
והכי חשוב אולי בעזרתך יפתח דיון רציני פה על מה ומתי יוצאים למלחמה. מקובל עלי דברי דגן  שיוצאים למלחמה " רק שהחרב מונחת על צווארך" כבר שנים לא יצאנו למלחמת אין ברירה ( אפילו מלחמת יום כיפור היתה יכולה להימנע מאיתנו לו היינו קשובים לצד השני יותר) אולי אם נברר נושא זה ברצינות אולי לא נהרוג לשווא את בנינו ולא נהרוג נשים וילדים מהצד השני.
לסיכום נראה לי שכדי שנצא לאיזה אופק חדש אנו חייבים להחזיר למרכז הבמה את החשיבה המדינית. את תפישת הריאל פוליטיק.
לראות בערבים שמסביבנו לא ערבושים רוצחי אדם אלא שכנים שרצוי שנחיה איתם בהבנה וכבוד הדדי .לשאוף להסדרים מדיניים בכל החזיתות שאולי יביאו בתווך היותר רחוק לשלום( הנחשבת למילה גסה היום) .לסלק את הצבא ממרכז הוויתנו ולהפוך לחברה שצדק ושיוויון חברתי הוא מרכז שאיפותיה.
להבין לעומק את הסכנה של הלאומיות ובעיקר את סכנת הדת היהודית בהשתלטותה על הפוליטיקה וחיי המעשה של חברה מודרנית. ולסלקה במהירות האפשרית מכל נגיעה בצבא (שיש לו 200 פצצות אטום)
איני חושב שבידי אדם אחד הכח לשנות דברים כל כך יסודיים.. לי התגלית כעיתונאי אמיץ ונחוש אז מתי שהוא ומי שהוא צריך להתחיל ולנסות לשנות את מסלול הנסיעה שכרגע הוא מסלול חורבני.
 

בברכה
מיכאל קובנר