חומרי מציאות כואבים ומדממים, מן העבר היהודי הקרוב ומן ההווה הישראלי המיידי הופכים ביצירה ייחודית המשלבת תיאטרון, וידאו-ארט, ציור, מוסיקה ומשחק לשלמות לא שגרתית המעבדת את הנורא ליפה מבלי לאבד את עצמתו

מיכאל הנדלזלץ, גלריה הארץ, 05 למאי 2015

 

 

כוחה וייחודה של הצגת "יחזקאל" שעיבד וביים בחאן הירושלמי רוני ניניו על פי רומן בתמונות של מיכאל קובנר הוא בפער ובשילוב המופלא בין חומרי המציאות הרוטטים, כואבים ומדממים, והצורה המוקפדת עד אחרון הפרטים של ייצוגם הבימתי, באמצעות שחקנים, ציורים, וידאו-ארט ומוסיקה, ההופכים לשלמות מאוד לא שגרתית על במת התיאטרון.

גרעין הסיפור הם חייו של מפקד הפרטיזנים בגטו וילנה, המשורר אבא קובנר, אותם סיפר בנו הצייר מיכאל קובנר באמצעות רומן בתמונות, על דמות בדויה בשם יחזקאל, בעלת הביוגרפיה של קובנר. יחזקאל חי בישראל של מלחמת המפרץ (1991), עם זיכרונותיו על האם שנאלץ לנטוש בגטו, ועל המפקד שנאלץ להסגיר, וההישרדות, והחיים בישראל של היום. בנו הבדוי של יחזקאל מהרומן בתמונות שצייר בנו האמיתי של קובנר נפגש במילואים במציאות בה – לדעתו - אנחנו עושים לפלסטינים מה שעשו לנו. אסור להשוות, אך איך אפשר שלא. יחזקאל לא מוכן לקבל את ההשוואה, ובנו עוזב את הארץ לסן פרנציסקו.

השחקן (אריה צ'רנר) כדמות בדיונית על רקע תמונה של האיש האמיתי אבא קובנר שצוייר על ידי בנו האמיתי, ובנו שבהצגה (דודו בן זאב)ז'ראר אלון

יחזקאל חי לבד, ולחייו נכנסת ישראלית צעירה שהוא נאבק בחדירתה לחייו. לשכנתו צ'לה זיכרונות שואה משלה, כילדה מוחבאת בזהות בדויה, המיטלטלת בין הורים מאמצים ואמיתיים, שימי השואה היו "המאושרים בחייה". כלתו של יחזקאל חוזרת לארץ עם נכדו, ובין הסב לנכד נרקם קשר מיוחד, המאפשר לסב לספר את מה שהיה.

בציורים של קובנר הבן, שמשולבים על הבמה בעבודת וידאו-ארט מרתקת של יואב כהן ואדם לבינסון משולבים גם שירים מפרי עטו של קובנר, חלקם מולחנים באופן מרגש על ידי אבי בנימין. התפאורה והתלבושות שעיצבה סבטלנה ברגר והתאורה שעיצב רוני כהן משלבים ומשתלבים היטב. יש משהו מוקפד באסטטיקה הצורנית והצלילית שמצליח לעבד לכדי צורה מרתקת את החומרים הרגשיים הנפיצים מבלי לאבד את כוחם.

וקבוצת שחקנים מסורה וצנועה מגלמת את הדמויות על קרעי העלילות שלהן: פיליפ דולב הוא הנכד האמריקאי-ישראלי נוני, חוקר-קולט-שואל; דניאל גל היא נעמה המטפלת, טבעית, ישראלית, עכשווית באופן מרענן; יעל טוקר מגלמת באופן משכנע ומיומן גם את הכלה איבון, המבקשת לפשר בין האב לבן וגם את השכנה צ'לה, ודודו בן זאב הוא הבן האובד והמייסר, וגם זר מסתורי.

הכל מתאחד סביב אריה צ'רנר בתפקיד הראשי, שהחום האנושי שלו, המבוכה הנוגעת ללב, הילדותיות המלבבת והעייפות הכול כך אנושית מאחדים את הכול בחוויה תיאטרונית לא שגרתית וייחודית.

תיאטרון החאן מעלה "יחזקאל" על פי רומן בתמונות של מיכאל קובנר. עיבוד ובימוי: רוני ניניו. וידאו-ארט: יואב כהן ואדם לבינסון. תפאורה ותלבושות: סבטלנה ברגר. מוסיקה: אבי בנימין. תאורה: רוני כהן.